תיאודור שוונק וסודות תנועת המים

[לרכישת הספר "סודות תנועת המים" של תיאודור שוונק, שילחו הודעה:054-4411885, nirgood@gmail.com]

מפגש ראשון

פגשתי לראשונה את ספרו של תיאודור שוונק Sensitive Chaos (Theodor Schwenk,  1910-1986 ) על המדף בקורס מורים למדעים בגלוסטר, אנגליה, ב-1997. הספר הדהים אותי בפשטות ההתבוננות שבו ובגאוניות שבה צרף שוונק את מאפייני הזרימה של המים, שעד אז כלל לא שמתי לב אליהם, לצורות של חיים ולעולמות הרוח. כתלמיד מדע הרוח של שטיינר הפוגש לראשונה את העולם ואת תופעות הטבע דרך המדע הגתאני, נפתחה בפני דרך מחקר חדשה, ואני זוכר את עצמי שואל: איך זה שלא למדתי את זה בבית הספר שלי?

את תרגומו של Sensible Chaos, שם מוזר שאת שמו היה לי קשה לקשר לתוכן הספר, התחלתי כבר בסוף אותה שנה, מתוך תחושה שזהו אחד הספרים החשובים הקושרים התבוננות מדעית ועולמות עליונים.

שוונק לא יצא לדרכו המחקרית מתוך הנחות מוצא מסוימות, מלבד התחושה החזקה כי יש לכל תופעה ביקום צד רוחני וצד פיזי, וכי עולם הרוח – החשיבה האנושית והרעיונית – מצוי בכל צורה ממשית בטבע. כתלמיד מדע הרוח של שטיינר וכמדען חוקר הוא לא הרגיש זר במחיצת ביטויים כמו "כוחות החיים" או "העולם האתרי", שמרתיעים חוקרים המתכחשים לרוח. לדידו המציאות המורכבת, המתגלה בהתבוננות חסרת פניות בכל מגוון התופעות הקשורות במים, מציירת תמונה הוליסטית, אסתטית ותיאורטית, החושפת את הקשרים והשותפויות בין כל הגורמים בטבע.

כבר בהקדמה, שנכתבה בשנת 1960, מעוררים דבריו של שוונק סקרנות ומעלים תחושה חזקה של רלוונטיות לימינו:

"ככל שהאדם למד להכיר את טבעם הפיזי של המים ולהשתמש בהם בצורה טכנית, כך התפוגגה הכרתו את הרוח והנפש של האלמנט הנוזלי," אומר שוונק ומציין שאמנם האדם למד בהדרגה לנצל את המים לצרכיו, ולמעשה ניתן לומר שהוא יכול כיום לכבוש את עוצמת המים, אך הכיוון הטכני והמסחרי של התפתחות האנושות השתלט על המחשבה והוא חובק את כל תחומי החיים, ואת ערכי האדם בהתאם.

"אבל מה שנחשב בתחילה שיא של הישגים ושלמות, מביא לקריאה מן הטבע הדורשת מחשבה שניה, ופותחת גם שאלות רבות. אם בעבר נראה היה כי יהיה זה רווחי יותר לייבש אגמים ולהופכם לאדמה ראויה לעיבוד, לגדוע יערות, ליישר נהרות, להסיר גבעות ולשנות את פני הנוף, כיום מבינים כבר כי תפקודים חשובים וחיוניים של כל יצור חי בטבע, נפגעו וניזוקו קשה עקב השימוש בשיטות אלו.

דרך חשיבה, אשר מכוונת כולה רק למען הרווח, אינה יכולה לתפוש את הקוהרנטיות החיונית של כל הדברים שבטבע. עלינו כיום ללמוד מהטבע עד כמה הייתה דרך המחשבה שלנו לא כלכלית וקצרת ראות. ואמנם, בכל מקום מתרחש כעת שינוי: ההכרה בתלות ההכרחית אשר בין היצורים החיים תופשת לה מקום."

ובאשר למים – "האנושות, לא רק שאיבדה קשר עם הצד הרוחני של המים, אלא מסתכנת כיום באיבוד המים כחומר פיזי. התייבשותם של אין-ספור מעיינות ברחבי העולם היא הסימפטום של התפתחות זו, והמאמצים הגדולים אשר נעשים בכל החזיתות כדי לפצות על אובדן זה מוכיחים עד כמה המצב הוא חמור. דרישה מוקדמת, לפני שנוקטים פעולה יעילה בכיוון הנכון, היא הצורך לגלות מחדש ובצורה מודרנית את מהותם הרוחנית של אותם אלמנטים אשר טבעם הוא לזרום."

התבוננות לא משוחדת במים

התבוננות גתאנית אוספת כמה שיותר רשמי חושים של תופעה כלשהי, ודוחה את השיפוט וההסבר, הנוטה להיות אנתרופומורפי (כלומר כזה שיוצר האנשה), עד כמה שאפשר. בדרך זו עולה תמונה, דימוי שהוא מחזה שלם, שהוא עצמו ההסבר האובייקטיבי – זה הנובע מתוך מושא ההתבוננות בעצמו. גתה עשה זאת כשפיתח את תורת הצבע שלו, וכך בדיוק עשה שוונק: אסף עוד ועוד תיאורים, עדויות, ראיות ותמונות של מים. במקום להפריד ולחקור רק תופעה מצומצמת, כמו למשל עלייה נימית (קפילרית) של מים או את מבנה הקרח – מוצק המים – כפי שנהוג במדע הרגיל, התעלם שוונק מהנטייה לאנליזה, לפירוק ולהתמקדות, והרחיב את היריעה עוד ועוד. כך יצר אוסף ענק של תופעות טבע: הוריקנים ומערבולות, גלי ים וזרימת הדם בעורקים, פיתולי הנהר ואדוות בנחל – לכאורה ערבוביה של דברים, שעם הקריאה והלימוד הופכת אט אט לתמונה קוהרנטית וחדשה של המים.

כותב שוונק בהקדמה:

"המחבר מקווה להציע כאן דרך אל מעבר לתופעה הטהורה, לכיוון היכולת 'לקרוא'. נתיב זה יהיה קשה, ועל הקורא יהא לחדור בשקדנות ובסבלנות לתוך פרטים רבים, עד שבהדרגה נפרשת התמונה הכללית."

בעזרת ההתבוננות במים ובאוויר בעיניים לא משוחדות, דרך חשיבתנו נעשית שונה ומתאימה יותר להבנת כל מה שחי. טרנספורמציה זו באופן חשיבתנו היא, לדעת המחבר, הצעד המשמעותי שיש לעשות בימינו.

צורות זרימה במים

לאחר סקירה של תופעות זרימה כמו פיתולי הנהר, מסכם שוונק:

"הדגמנו כיצד מים שואפים ליצור מעגלים; ראינו שגם בתנועתם הסיבובית הם מנסים לשמור על עקרון המעגל. כשהם נעים במישורים לולייניים, המחליקים אחד ליד השני באין-ספור צורות מתפתלות ומסתובבות, הם מבטאים את המאבק שבין נטייתם הטבעית אל המעגל, לבין כוח המשיכה הפועל עליהם."

ואחרי ציון העובדה שבעלי חיים רבים, כמו קונכיות, שרכים ואיברים בגוף האדם, מראים בצורתם תנועה של מים, הוא שואל:

"האם צורותיהם של בעלי החיים פשוט מסגירות את אופיו של השלב המימי אותו הם עברו, או שהמים עצמם, הניתנים לעיצוב, מושפעים מהכוחות המעצבים החיים ומאידיאות היצירה, אשר להם הם מהווים ביטוי ויזואלי?"  כלומר, שוונק מניח כי למים ישנם כוחות מעצבים הפועלים דרכם בבנייה של איברים ויצורים חיים, זאת על בסיס מחקריו על המישור האתרי של רודולף שטיינר, ומנסה לבדוק השערה זו בהמשך הספר.

בהמשך, מתאר שוונק גלים הנראים בנהר, בהם המים רק עוברים בתוך צורה הנשמרת במקום (למשל מאחורי סלע מסוים) או גלים הנוצרים בים ברוח, בהם המים נעים לאורך מרחקי ענק באוקיאנוסים. בנוסף, פועם כל גוף מים במחזוריות קבועה משלו, בהתאם לצורת הקרקעית שלו, לסביבה הקרובה ולשינויים בתנועת הירח, שמשיכתו משפיעה ישירות על מי הכדור הכחול שלנו, כפי שנראה בגאות ובשפל.

מכאן, מגיע שוונק להגדרת חוק טבע המגדיר את כל הצורות החיות:

"כאשר גל מופיע ונשאר במקומו הקבוע אחרי אבן בנחל, נוצרת כל הזמן צורה, פשוט מתוך התנועה, דרכה זורם כל הזמן חומר חדש. זהו עקרון ארכיטיפי המופיע בכל בריאת החיים – צורה אורגנית, שלמרות כל השינויים הכימיים האינסופיים שמתחוללים בה, היא נשארת קבועה."

ואמנם, אומרים כי כל החלקיקים בגופנו מתחלפים כל שמונה שנים, אבל הצורה הכללית שלנו נשמרת. עובדה זו מבליטה את חשיבותו של גוף החיים, הגוף האתרי, שבזרימתו התמידית מקיים את הצורה הפיזית-חומרית של הגוף. מכאן, ממשיך ומצהיר שוונק:

"היסוד הנוזלי הוא לכן המדיום הנוח ביותר לתהליכים יוצרי צורה, אשר לא ייתכנו כלל בעולם התלת-ממדי של היסוד המוצק, בו קיימת הפרדה ובלעדיות."

מערבולות באורגניזמים

כך, מגיע שוונק לקשר ההדוק שבין תנועת המים לצורות של צמחים ובעלי חיים, וטוען כי אין זה מקרה שאנו מגלים ספירלות דמויות מערבולת ביצורים רבים. ככל שהיצור קרוב למים, ודורש יותר מים לקיומו – כמו שרכים, או חלזונות ורכיכות – כך צורתו משמרת יותר את תנועת המים. במילים אחרות: כוחות ההתעגלות של המים פועלים בבנייתו של כל יצור חי בשלב זה או אחר, וחלק מהצורות נשמרות באיברים מסוימים, במיוחד אלה בהם המים ממשיכים לזרום גם כשהגוף כבר מוצק. זוהי ההיפותזה הבסיסית של שוונק: המערבולת משמשת מכשיר בבנייתם של הגופים החיים, העוברים דרך מבנה המערבולת בשלב כלשהו בהתפתחותם, והם משמרים את צורת המערבולת, מי פחות ומי יותר, בהתאם למרחק ולזמן שעברו בדרכם.

הבה נתבונן במערבולת בתשומת לב. ביציאה מהכיור או מכל קערה, במשברי הגלים הלבנים, במפגש זרם הנחל בענף במים, ואפילו לאורכו של זרם הגולף מתגלות מערבולות ענק בתמונות לווין. שוונק ערך את הניסוי שהפך להדגמה מאד אהובה ומפורסמת שנקראת "רכבת המערבולות", בכדי לבודד את התופעה ולהדגישה, בעזרת אבקת לויקופודיום (מין של עובש באבקה מאד עדינה) וערבוב של גליצרין להאטת הזרימה לצורך צילום.

מכאן מסקנתו: המערבולת היא תנועה ארכיטיפית של מים. מים לא יכולים לזרום בצורה ישרה, הם תמיד ייצרו מערבולות. וכך, אחרי סקירה של היווצרות מערבולות בגופי מים שונים, מסכם שוונק:

"תופעת הערבול בזרם המים קשורה לאותה אי היציבות המצויה באזורי המגע של גופי מים בעלי מהירויות שונות של הזרימה.

זוהי התופעה האב-טיפוסית, הארכיטיפית, של היווצרות המערבולת. במקום בו נפגשות בזרם איכויות שונות, מופיעות צורות אלה כגופים בודדים. איכויות אלה יכולות להיות: זרם איטי או מהיר, מוצק ונוזל, נוזל וגז. ניתן עוד להרחיב את הרשימה: חם וקר, צפוף או מדולל, כבד וקל (למשל מי מלח ומים מתוקים), צמיג ונוזלי, בסיסי וחומצי… באזורי המגע ביניהם יש תמיד נטייה לשכבה אחת להתגלגל על השניה."

אבל למסקנה המסכמת את הפיסקה, הוא קופץ אולי בפזיזות משהו:

"בקיצור, ברגע שהפרשים קלים נוצרים, מתנהגים המים כ-'איבר חוש' עדין, אשר כאילו קולט את ההבדלים הללו, ואז בתהליך ריתמי גורם להם להשתוות להתמזג."

המים רגישים לכל דבר

המערבולת נתפשת על ידי שוונק כאיבר חוש עדין, הרגיש מאד לשינויי הסביבה, שינויים מכל סוג שהוא: הרכב כימי והסטה פיזית, כמו גם תנועת הירח וכוחות הגדילה.

זהו ההסבר שנותן שוונק לדרך הכנת תרופה הומאופתית, שבה דרוש ערבוב יסודי של כל מיהול במשך 5 דקות ברצף. בערבוב זה נוצרות מערבולות רבות, המאפשרות את העברת המידע מהתמצית המקורית של התרופה אל המים, ובכך מאפשרים למים "לזכור" את מבנה החומר הראשוני שהומס בהם. שוונק מתאר ניסוי דומה שערך, שבו המידע מגיע דווקא מהקוסמוס, מהיקום הרחוק מאוד, במהלך ליקוי חמה:

"במהלך אותו יום – במרווחי זמן קבועים, למשל כל רבע שעה, כלי אחר של מים מנודנד בצורה ריתמית לזמן קצר. בכל פעם שזה קורה, נפתח איבר חוש מיוחד להתרחשות הרגעית בחלל, ונסגר שוב כשהתנועה פוסקת. ובכל פעם, מוטבע מצב מעט שונה של היקום במים: התנועה ההדרגתית של הירח כלפי השמש המתכסה, הליקוי השלם, ואז הירח המתרחק מהשמש. בסופו של יום ואחרי סדרת ניסויים שכאלה, סדר ההתרחשויות כולו מצוי בסדרה של בקבוקים שנודנדו. כיצד ניתן להראות זאת?

ישנן שיטות רבות, ומתוכן בחרנו את הבאה: נותנים לזרעים של חיטה לנבוט במים של כל בקבוק ובקבוק. זאת ניתן לעשות ימים אחר כך או אף שבועות, כל עוד המים לא הופרעו ממנוחתם. גרעיני החיטה מוכנסים כולם למים באותו זמן ותחת אותם תנאים חיצוניים; השפעתם של הרשמים המוטבעים במים תבוא לידי ביטוי בגדילת הנבטים. באותו טווח זמן, יגדלו נבטים מבקבוק מסוים מהר יותר מאשר אחרים. אורכם של הנבטים בכלים השונים יבטא את מהלכו של ליקוי החמה."

מהלכו של ליקוי החמה מוטבע במים בתנועתם (גודל הנבטים)

מכאן והלאה מראה שוונק כיצד המים משמשים גורם מתווך, מדיום, המעביר מידע מהיקום אל האדמה, מגרמי השמיים אל כדור הארץ. חוטבי העצים שיודעים מתי לכרות את העץ, ומתי להשיטו בנהר, בהתאם למצב הירח. מנהלי הזרימה של נהרות יודעים מתי לפתוח את הסכרים בכדי להיעזר בגרמי השמיים לריקון אגמים ממשקעים שהצטברו בהם. בדוגמאות אלה מראה שוונק כיצד המים מהווים ערוץ של מעבר מידע, בדיוק כפי שמים שבהם מומס סוכר מעבירים לפינו את הטעם המתוק, כך הם מעבירים מידע על ליקויי חמה, מצב הירח מול הפלנטות ומול גלגל המזלות ועונות השנה, אל הברואים על פני כדור הארץ.

המים הם גורם המעצב ללא הרף את כדור הארץ. גשמים שיורדים על ההרים ממיסים את הסלעים, זורמים במדרון וכותשים בדרכם אבנים, הופכים אותם לאדמה, השוקעת באזורים הנמוכים, ובכך מיישרים את פני האדמה. הם סוחפים חומר ממקום אחד ומשקיעים אותו במקום אחר, בונים לעצמם את גדות הנהר, שגם הן משנות צורתן ללא הרף, ובכך עוסקים המים במטבוליזם של האדמה, כפי שהם עושים בגופנו אנו.

התכונות המיוחדות (אנומליות) של המים

כך מתבלטות שלוש תכונות חשובות של המים:

• חשיבותם בתהליכי מטבוליזם, חילוף חומרים, בכל מערכת חיה בעולמנו
• השתתפותם במקצבי זרימה עקביים, ובכל תהליך רתמי של חיים
• בנייתם של איברי חישה, משטחי זרימה, המסוגלים להעביר מידע

בדרך זו, חושף שוונק את תכונותיהן הייחודיות של המים, מתוכן למדנו בבית הספר בעיקר על "האנומליה של המים" – יכולתו של הקרח לצוף על פני המים. אבל למים יש אנומליות רבות: היכולת לעלות בניגוד לכוח המשיכה בצינורות דקיקים – עלייה נימית (קפילרית), היכולת לשמור חום (או קור) במידה רבה מעבר ליכולתם של חומרים אחרים – קיבול החום של המים הוא הגבוה ביותר בטבע. המים גם מהווים מזון פשוטו כמשמעו לצמחים: כשהצמח מבצע פוטוסינתיזה הוא מרכיב סוכר מפחמן, אותו הוא לוקח מ-CO2 מהאוויר, ומים! בכל מולקולה של סוכר יש 6 אטומי פחמן, ו-6 מולקולות מים, ולכן אנו קוראים לו פחמימה (פחמן+מים). ואלה הן רק התכונות העיקריות, כי קצרה היריעה.

התמונה הגדולה

כך מתקבלת תמונה רחבה ומלאת הוד של תפקידם של המים בעולם ותמיכתם ביצורים החיים. הצמחים נראים כעת כאיברים של מים, גופים אותם בונים המים ובהם הם זורמים כלפי מעלה, אל הקוסמוס. בקיבולת החום שלהם, שומרים המים על יציבות בעלי החיים וסביבתם הפנימית, מהווים תווך לפעילות חילוף החומרים שלהם כשלמעשה אין פעילות אחת בגוף חי כלשהו המתבצעת ללא מים. זוהי תמונה כבירה המאפשרת לנו להבין את המים כגורם התודעתי רוחני הבונה אותנו בני האדם בתוך המארג השלם של כל הדומם, הצומח והחי על פני כדור הארץ.

מפגש במים

חוויות מטיפול במים

להיכנס פנימה, אל תוך הגוף, אל תוך המים. לחוש את העטיפה החמימה שזורמת צמודה לגוף, מתערבלת במערבולות חרישיות לאורך הידיים, הרגליים, הגב. להתמסר לחלוטין לתחושה של ציפה בחלל, להתנתק מהעולם שבחיי היומיום מושך אותנו לאדמה. להרגיש שאתה בעולם אחר, רוחני יותר, אוורירי משהו. הרגשה שמימית.

מישהו אוחז בך ולא מרפה, מניח אותך עליו ונותן לך לנוח, להרפות. המגע האינטימי, הקרוב של אדם, רֵעַ, חבר, שמטפל בך, רק בך. כל תשומת הלב שלו נתונה לך ולהמשך חוויית הציפה השמימית שלך. אתה מתנועע ללא מאמץ בכלל, משייט בין המערבולות השקטות בנשימה סדירה ועמוקה. עולה ויורד, קדימה ואחורה, כתף נתמכת ומופעלת, בסיבובים הרמוניים ומאוזנים, ימין ושמאל. מדי פעם חיבוק מרגיע, משקיט את ההתרגשות שבצלילה ואומר "אני פה, אל תדאג". תמיד עולה לנשום בזמן, רגוע, נושף בעדינות שאריות של אוויר משומש ולוקח חדש, טרי ורענן.

המעיכה הרכה של השרירים, הנגיעה שלא נוגעת, הדחיפה ללא התנגדות או מאמץ כלשהו, הכל תודות לתמיכה וההחזקה של המים. הם לא נותנים לך לשקוע. החום הקבוע, העיניים העצומות והמגע האנושי האוהב, המלטף והמעורר, וכל זה בתוך מים זורמים, מלאי חיים ותנועה אינסופית. זהו פלא שרק לוויתן או דג יכולים לחוות – הניתוק הזה מכוח המשיכה. הטיפול האנושי והעטיפה של המים יוצרים ביחד חוויה ייחודית של אחדות, שלמות, תנועה ביחד, וחוויות של רגשות עמוקים עולים וצפים. התנסויות שמשחררות חוויות מהעבר, בין חלום לערות, נותנות להן קיום בהווה, ומרחיבות את התודעה.